כתבות בנושא חינוך

טיפוח יכולות קוגניטיביות

האם "לשבת" עם הילד, או לחוות איתו את החיים?

חנה גרדשטיין – רכזת פדגוגית באגף הגיל הרך במתנ"ס
עליזה כהן-נעם – גננת ומאמנת אישית

בכתבה הקודמת התייחסנו לשאלה שנשאלות גננות בנוגע להכנה לכתה א', והדגשנו את העובדה שההכנה לבית הספר מתחילה מגיל מאד צעיר והאחריות עליה מוטלת בעיקרה על ההורים. פירטנו על קצה המזלג את התחומים השונים שמהם מורכבת ההכנה הזו וציינו שלמעשה לא מדובר רק בהכנה לכתה א' אלא בהכנה לחיים בכלל.

התחומים שעליהם כתבנו היו הרגשי, החברתי, המוטורי, והקוגניטיבי.

הפעם אנו רוצות להתייחס ביתר הרחבה לתחום הקוגניטיבי, ולהביא דוגמאות לפעילויות שהורים יכולים לעשות באמצעים זמינים ויום יומיים כדי לפתח את התחום הזה אצל ילדיהם.

רבים חשים שההכנה לכתה א' כרוכה ב"ישיבה" עם הילד וכוללת למידה פורמאלית שמורכבת בין השאר מפעילויות כמו מילוי חוברות ודפי עבודה.

אנו רוצות להציע כאן מודל אחר של למידה המורכב מהתנסויות יום יומיות שמתקשרות למהלך החיים הטבעי של הילד והמשפחה, ולא מוכתבות בצורה מלאכותית ומאולצת.

בתחום השפתי יש חשיבות גדולה מאד לפיתוח אוצר המילים של הילד, בין השאר מפני שאוצר מילים עשיר מאפשר חשיבה מפותחת יותר, שכן החשיבה מבוססת על השפה.

ישנם מספר אמצעים ברורים ומוכרים לכל הורה שמיועדים לפיתוח אוצר המילים ביניהם שירים, דקלומים, הקראת סיפורים, והמללה של פעולות שאנו עושים או מתכננים לעשות.

חשוב לציין שלכל הדברים האלו ישנם כמובן גם ערכים מוספים מעבר לפיתוח אוצר המילים.

הקראת סיפורים למשל (מעבר לחוויות הרגשיות שהיא מזמנת לילד ולהורה) מפתחת גם את ההיכרות עם המשמעות של האות הכתובה שחשובה מאד ללימוד הקריאה, וליווי של החיים בדיבור עוזר בהבנת העולם ובפיתוח יכולת התכנון.

כדי לפתח את החשיבה של הילד ואת הבנת העולם שלו כדאי מאד גם לטפח את הסקרנות הטבעית שקיימת אצל כל ילד, ואחד האמצעים הזמינים ביותר לכך הוא פיתוח הרגל לשאילת שאלות ובחינה של דברים יום יומיים ומוכרים על ידי מתן דוגמא אישית. אפשר למשל לשאול את הילדים שאלות שרלוונטיות לסיטואציה שבה אנו נמצאים כמו "בשביל מה צריך רמזורים?" - בזמן שעומדים ברמזור אדום, או "למה המגפיים עשויות מגומי?" – אם יורד גשם ונועלים מגפי גומי. חשוב להדגיש שלצורך פיתוח החשיבה והסקרנות עצם ההרגל לבחון דברים ולשאול שאלות יותר חשוב מהתשובות, וכשישנן לעתים שאלות שנותרות ללא מענה הדבר יכול להוות תמריץ להמשך חקירה והתעניינות בנושא, ולא חייב בהכרח להיתפס כמתסכל.

כדי לפתח את התפיסה החשבונית כדאי לנצל הזדמנויות יום יומיות כמו למשל עריכת שולחן – כמה צלחות צריך לשים על השולחן כדי שלכל אחד מבני המשפחה תהיה צלחת? אם יש לנו שני אורחים ונוסיף להם צלחות כמה צלחות יהיו? אם מזלג אחד נפל על הרצפה כמה מזלגות נותרו? וכו'.

הכרת האותיות הינה שלב ראשוני ברכישת מיומנות הקריאה והכתיבה. אפשר להכיר אותן בצורה "יבשה" באמצעות דפי עבודה, אולם אפשר גם "להתיידד" איתן על ידי שימוש בפאזלים ומשחקי זכרון של אותיות, משחק עם אותיות מגנטיות, ושימוש בתבניות של אותיות לאפיית עוגיות או למשחק בפלסטלינה. אפשרות נוספת היא בשעת טיול או נסיעה במכונית להסתכל יחד עם הילד בשלטי חוצות ולחפש אותיות שמוכרות לו מהשם שלו, או לבחור כל יום אות אחרת שאותה מחפשים בשלטים.

הבנת הוראות בכלל ורצף של הוראות בפרט היא גם מיומנות שחשובה מאד בהשתלבות בכתה א'. גם כאן, יש אפשרות לפתח את ההבנה הזו על ידי משחקים שונים שבהם אנו מזמנים לילד התנסויות שמפתחות אותה. למשל בזמן בניה משותפת בקוביות אפשר להציע לילד: "אולי ניקח את הקובייה האדומה המלבנית ונשים אותה על המגדל בין שתי הקוביות הכחולות, ואחר כך נבנה מסביב גדר מהקוביות הירוקות?"

כל הרעיונות שאנו מציעות כאן הן כמובן רק דוגמאות בסיסיות לאפשרויות הרבות שהחיים מזמנים להורים שמעוניינים לטפח את היכולות הקוגניטיביות של ילדיהם. חשוב לנו מאד להדגיש שהדברים צריכים להיעשות ברגישות ובצורה שמשתלבת באופן טבעי בחיי הילד והמשפחה, ובהתאם להעדפות האישיות של כל ילד וכל הורה.

ההעדפות האישיות האלו מתבססות בין השאר על סגנון הלמידה האישי של כל אדם. ישנם ילדים שהלמידה שלהם נוטה להתבסס על הערוץ החזותי וחשוב להם לראות את הדברים, ישנם כאלו שהלמידה שלהם מתבססת יותר על הערוץ השמיעתי ולהם קל יותר לקלוט דברים שהם שומעים, וישנם ילדים שחשוב להם לחוש את הדברים (ולהם למשל יהיה יותר קל ללמוד להכיר את האותיות באמצעות המגנטים או התבניות המוחשיות).

לסיכום - מומלץ לכל הורה לבדוק איך אפשר "לנצל" את שלל הפעילויות והמטלות היום יומיות שהוא חווה עם ילדיו לצורך העשרת העולם שלהם וטיפוח יכולותיהם הקוגניטיביות, וזאת על פי מה שמתאים ומהנה גם לילד וגם להורה.



לתגובות:

gradhana@gmail.com  

alysa.imun@gmail.com